עמית נ' זאפ גרופ בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' מחאג'נה קרמאן איה), מיום 20/3/13 בתיק 02-29418-02-0 המורה על הכרזת החייב כמוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו לתיק 02-98972-13-9.

בהחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, נקבע כאמור למבקש צו תשלומים חודשי בסך 1,300 ₪ החל מיום 28.6.13 ובכל 28 לחודש שאחריו.

בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: המבקש בן 68 ונשוי. נגד המבקש מתנהלים 5 תיקי הוצאה לפועל בהיקף של 85,133 ₪. הכנסתו החודשית כעצמאי הנה בסך 1,562 ₪. מעיון בדפי חשבון בנק' הדואר על שם אשת המבקש נלמד על הכנסה מקצבת זקנה בסך 3,160 ₪. נקבע כי לא מפורט אם הכנסה זו הנה עבור אשתו בלבד או שמא מכילה את קצבת הזקנה של שני בני הזוג. אשת המבקש עובדת, משתכרת סך של כ 1600 ₪ לחודש ובנוסף זכאית לפנסיה חודשית בסך של 800 ₪. על כן, הכנסת המבקש ואשתו הנה בסך כולל של 7,122 ₪. צוין כי מבין הוצאותיו המוצהרות של המבקש בסך חודשי של 6,000 ₪ נתגלו הוצאות חריגות בנסיבות כגון הוצאות כלכלה לזוג בסך 2,500 ₪ והוצאות שימוש בטלפון בסך של 300 ₪.

בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי בקשתו להכרזתו כחייב מוגבל נדחתה וכי תנאי להכרזתו נקבע תשלום הסך של 1300 ₪. עוד טוען המבקש כי הוא בן 69 נשוי אב לשלושה ילדים בגירים ואשתו עקרת בית. המבקש סובל מהסתבכות בניתוח כיס המרה ומוגבל בתפקודו וצפוי לעבור ביום 17.6.13 ניתוח. עוד סובל המבקש מבעיות פרוסטטה המגבילות את תפקודו. לטענתו חרף גילו ומצבו הרפואי היא אינו זכאי לכל פנסיה מאחר שעבד כעצמאי. בנוסף לטענת המבקש, הוא אינו זכאי לקצבה מהמל"ל בשל חובות למל"ל. המבקש מתקיים מעבודות זמניות כעצמאי ומשתכר ממוצע של 1,562 ₪ לחודש. בשל המצוקה הכלכלית החלה אשתו לעבוד כמטפלת והיא משתכרת כ- 1,600 ₪ לחודש וכן זכאית לקצבת זקנה בסך 800 ₪. למבקש חובות בהוצאה לפועל בסך של 82,223 ₪ וכן חוב נוסף בסך 200,000 ₪ לעיריית חיפה וחוב בסך כ- 30,000 ₪ לביטוח לאומי. למערער אין לטענתו, כל נכסים או כספים.

לטענת המבקש קביעת הרשמת הנכבדה באשר להוצאתו חריגות בגין טלפון ניתנה ללא פירוט והבהרה. ביחס להוצאות הטלפון טוען כי במסגרת עבודתו כעצמאי הוא מקבל עבודות לפי קריאה באמצעות הטלפון ובהתחשב בכך שאשתו עקרת בית, הוצאה חודשית בסך של 300 ₪ בגין טלפון הנה סבירה והגיונית. לטענתו היה על הרשמת לזמנו לחקירה בפניה עובר למתן החלטתה לשם בחינת יכולתו הכלכלית. לטענתו אין ביכולתו לעמוד בצו התשלומים שנקבע לו.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשה, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

כאמור לעיל, ההחלטה עליה מבקש המבקש לערער ניתנה עוד ביום 20.3.13 בתיק פרטני מס' 02229418020 בנומ' 161 והועתקה ביום 22.5.13 לתיק האיחוד אשר נפתח למבקש.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

לפיכך היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה זו במסגרת התיק הפרטני והמועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה זו חלף זה מכבר, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

ראשית דבר, טוען המבקש כי בקשתו להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים נדחתה. אך עיון בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור אשר בפני מלמדת כי לא זו בלבד שהמבקש קיבל את מבוקשו והוכרז כחייב מוגבל באמצעים, אלא שאף נפתח לו תיק איחוד, אליו הועתקה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור מהתיק הפרטני ביום 22/5/13 וכך למעשה הוצגה בפני בית המשפט החלטה מתיק האיחוד, אשר לכאורה ניתנה ביום 22/5/13 , אך הלכה למעשה ניתנה כבר ביום 20/3/13.

זאת ועוד, לא ברור מדוע טוען המבקש כי איחוד התיקים הותנה בתשלום הסך של 1300 ₪ בעוד תיקי המבקש אוחדו זה מכבר ונקבע לו תשלום חודשי ע"ס 1300 ₪ במסגרת תיק האיחוד. עוד טוען המבקש (בלשון נקבה - ראה סעיף 14 לבקשה) כי ניתנה החלטה לפיזור איחוד תיקיו וכי הוגשה על ידו בקשה לאיחוד תיקיו ביום 26/12/12. לא הומצאה כלל אותה החלטה לפיזור איחוד תיקים ולא נראה כי הנתונים הללו שייכים כלל לבקשת המבקש, אלא שורבבו לבקשה בטעות. אני סבורה כי בטרם פניה לערכאת הערעור יש לבחון היטב את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ולברור היטב את הסעדים המבוקשים. אף מטעם זה היה מקום לדחות את הבקשה אשר בפני.

לגופו של עניין ומעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)